המוקד להגנת הפרט عر HE wheel chair icon
מעצר מינהלי: בג"ץ 6845/05 מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש ובאזח"ע (פסק דין מיום 4.8.2005)
criticism | 6845/05 | 01.01.2010 | עו"ד יוסי וולפסון
מקובל לחשוב, שתפקידו של בית המשפט העליון של ישראל, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, לשמש כתובת לאזרח הקטן, הסבור שזכויותיו נרמסו בידי הרשויות. לפי תפיסה מקובלת זו, בג"ץ הוא מגן החירויות האזרחיות, כוח הנגד העומד אל מול כוחו הדורסני של השלטון. אין זה מדויק: תפקידו הפורמאלי של בג"ץ אינו הגנה על החירויות, אלא ביקורת שיפוטית על התנהלותן של רשויות מינהליות ושיפוטיות. הוא יכול להורות להן להסיר ידיהן מהפרט – אך יכול גם להורות להן להגביל את הפרט. גם רשויות השלטון עצמן – דרכן לבג"ץ פתוחה זו כנגד זו. כך, למשל, יכול המפקד הצבאי בשטחים לעתור לבג"ץ כנגד בתי המשפט הצבאיים שמינה, ולהלין בפני בג"ץ על כך שהם מסרבים לשלול את חירותו של תושב השטחים. יכול לעתור, ואף עותר ואף זוכה בהצלחה. וליד חנאתשה למד זאת על בשרו.

המפקד הצבאי בשטחים יכול לעתור לבג"ץ כנגד בתי המשפט הצבאיים שמינה, ולהלין בפני בג"ץ על כך שהם מסרבים לשלול את חירותו של תושב השטחים. יכול לעתור, ואף עותר ואף זוכה בהצלחה

ווליד חנאתשה נעצר ביוני 2002 בגין שהייה בלתי חוקית בירושלים המזרחית: אשתו ירושלמית וביום מעצרו הוא הלך עם בתו לרופא.[1] המעצר בגין שהייה בלתי חוקית התגלגל למעצר מינהלי, בטענה שהוא פעיל בחזית העממית לשחרור פלסטין. המעצר הוארך מפעם לפעם, והפך למעצר של שנים. צו מעצר מינהלי (וכן צו שמאריך צו קודם) נחתם על ידי מפקד צבאי (למעשה, בהתאם להחלטה של השב"כ). משך המעצר הקבוע בצו עשוי להגיע עד חצי שנה בכל פעם, אבל יכול להיות גם פחות מזה. לאחר שקצין צבא חותם על הצו, מופעלת על הצו ביקורת של שופט צבאי. על החלטתו של זה ניתן להגיש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים. על החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים ניתן להשיג בבג"ץ.

לאחר למעלה משנתיים של מעצר מינהלי, החלו השופטים הצבאיים להביע הסתייגות מהמשך מעצרו של חנאתשה. באוקטובר 2004 החליט שופט צבאי לאשר את הארכת המעצר המינהלי, אך כתב שיש לבחון חלופות למעצר. בדצמבר 2004 אושרה הארכה נוספת של המעצר, אך השופט כתב כי אם לא יקרו התרחשויות יוצאות דופן, יקשה להצדיקו עוד. במרץ 2005, בעת בחינתה של הארכה נוספת של המעצר, כתב שופט נוסף, כי חרף חומרת המידע כנגד חנאתשה, אין הוא עדכני והאיזון מוביל למסקנה כי: 

יש מקום לשקול בכובד ראש את שחרורו של העצור ממעצר מינהלי. יחד עם זאת, ורק בשל התקופה הרגישה...[2] סבור אני כי יש מקום להשאיר העצור במעצר מינהלי לתקופה קצרה נוספת... במידה שלא תהיינה התפתחויות יוצאות דופן, יקשה עד מאוד להצדיק את המשך המעצר.[3]

במאי 2005 כבר קבע שופט נוסף, שהחומר הישן כנגד חנאתשה אינו מצדיק את המשך מעצרו לתקופה העולה על חודש נוסף. השופט הצבאי קבע שקיצור הצו הוא "מהותי", דהיינו לא ניתן יהיה לעקוף את החלטת הקיצור באמצעות הוצאת צו "חדש" – אלא אם כן יתרחשו התפתחויות חדשות, או יתגלה מידע חדש, שישנו באופן מהותי את התשתית עליה מבוססת ההחלטה.[4] שלוש שנים לאחר מעצרו, אמור היה חנאתשה להשתחרר סוף-סוף.

והנה, לאחר שלוש שנים של מעצר מינהלי, במהלכן לא נתווסף מידע כנגד חנאתשה, התגלגל לפתע לידי השב"כ מידע חדש – ולטענתו, מדובר היה במידע מהותי, המשנה את פני הדברים. על בסיס מידע חדש זה הוארך צו המעצר של חנאתשה. בעוד שההארכות הקודמות היו כולן בנות שלושה חודשים, הפעם הוארך הצו בבת אחת בחמישה חודשים. אבל המידע לא הרשים את השופט שבחן את צו המעצר המינהלי והחליט שלא לאשרו. כלשונו:

המידע החדש שהתקבל אכן מלמד על פרטי פעילות שלא היו ידועים עד כה, אולם אין בהם כדי לשנות מהותית את תמונת המודיעין שכבר היתה... אמנם המידע החדש כולל פרטים הממחישים את דרך פעולתו של העצור במהלך תקופת כליאתו, אולם עיון במידע שכבר היה קיים לפני כן מלמד כי חלק מפעילות זו כבר היה ידוע, והחלק האחר הוא נגזר הגיונית ממעמדו של העצור כפעיל חז"ע בכיר.[5]

המפקד הצבאי ערער על ההחלטה בפני בית המשפט הצבאי לערעורים. שופט צבאי נוסף עיין בחומר ואישר את ההחלטה, לפיה אין החומר מחדש שום דבר מהותי לגבי חנאתשה, ואינו מצדיק את הארכת מעצרו.[6]

לאחר החלטות רבות כל כך של שופטים צבאיים, שכולן מצביעות בכיוון אחד, ניסיונו של המפקד הצבאי לשנות את "רוע הגזירה" ולהשאיר את חנאתשה מאחורי סורג ובריח, נראה חסר תוחלת. כך במיוחד נוכח נטייתו של בג"ץ שלא להתערב בהחלטותיהם של בתי המשפט הצבאיים. סניגוריהם של עצורים מינהליים מכירים היטב את גישת בית המשפט, הנזכרת גם בפסק דין זה:


התערבות בשיקוליהם של בתי המשפט הצבאיים, העושים מלאכתם תוך שהם חיים את יומיום הנעשה בשטח, היא עניין יוצא דופן...[7]

אולם, כשהעותר הוא המפקד הצבאי ולא הכלוא הפלסטיני, היוצא דופן הוא שמתרחש. בית המשפט העליון לא קבע שהחלטות השופטים הצבאיים מזעזעות את אמות הסיפים. אדרבא, דומה שלטעמו של בית המשפט כפות המאזניים אינן רחוקות מלהיות מאוזנות:

לאחר לימוד הדברים והעיון, סבורים אנו כי יש במידע החסוי העדכני כדי להעצים מהותית את המידע הנוגע למשיב [קרי, העצור, י"ו], ולהצביע על רמת מסוכנות גבוהה יותר מזו שהיתה ידועה לעותר [קרי, המפקד הצבאי, י"ו] לפני כן. אכן, אין רמת מסוכנות נשקלת בפלס מדוקדק שניתן לכמתו בתוכנת מחשב; הערכתה היא תוצאה מצטברת של התרשמות מחומרים שונים. בחנו בין היתר, את משקלו של החומר החדש על רקע המתיחות והרגישות הבטחונית האופייניות לתקופה זו ולתקופה הבאה הקרובה ביותר, ובאנו למסקנה כי במקרה דנן מטה המידע את הכף לכיוון של הארכה מסוימת של המעצר...[8]

מעצר מינהלי הוא הליך חריג, שפוגע בחירותו של אדם מבלי שניתנת לו הזדמנות ממשית להתגונן. ניתן היה לצפות, שהחלטות של הרשות... יועמדו בפני מבחן משפטי קפדני ביותר

הרושם הוא שהשופטים מסכימים שניתן היה להגיע מהחומר גם למסקנה הפוכה, ואם כך, חסר בפסק הדין נימוק מדוע נדרשת התערבות בג"ץ בהחלטות הערכאות הצבאיות, אשר, כלשון בית המשפט, חיות את היומיום ורכשו ניסיון רב בהערכת חומרים מעין אלו. אזכור הרגישות הביטחונית של התקופה[9] אינו תורם לחיזוק מסקנותיהם של שופטי בג"ץ, שהרי רגישות זו ידועה היתה גם לשופטים הצבאיים. בג"ץ ביטל את החלטות בתי המשפט הצבאיים לשחרר את חנאתשה, אולם קיצר את צו המעצר בן חמשת החודשים למשך הסטנדרטי של הצווים שקדמו לו: שלושה חודשים.

מעצר מינהלי הוא הליך חריג, שפוגע בחירותו של אדם מבלי שניתנת לו הזדמנות ממשית להתגונן. ניתן היה לצפות, שהחלטות של הרשות, הפוגעות בחירות האדם, בייחוד בהליך כזה, יועמדו בפני מבחן משפטי קפדני ביותר. לעומת זאת, ניתן היה לצפות שהתערבות בית המשפט בהחלטה של בית משפט צבאי, המשחררת אדם ממעצר כזה, תינתן (אם בכלל) רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני ביותר, המציב סכנה חמורה לביטחון הציבור. לא נראה שזה המקרה בעניין חנאתשה.


עו"ד יוסי וולפסון
המחבר הוא עורך-דין ופעיל לזכויות אדם ובעלי-חיים אחרים. בעבר עבד במוקד להגנת הפרט.

[1]
According to a conversation with Adv. Sahar Francis, Hanatsheh’s counsel.
[2]
There is no period which is not sensitive. In this case it is the period following the Palestinian Authority elections in which Mahmoud ‘Abbas was elected president, following Yasser ‘Arafat’s death.
[3]
From the decision of Military Judge Major Wehbe, issued March 2, 2005, as quoted in para. 6(2) of the HCJ’s judgment reviewed herein.
[4]
The decision of Military Judge Major Ben-David, issued May 25, 2005, cited in para. 4 of the HCJ’s judgment reviewed herein.
[5]
From the decision of Military Judge Major Atzmon, as quoted in para. 5 of the HCJ’s judgment reviewed herein.
[6]
The decision of the Military Court of Appeals, issued July 13, 2005 (ADA 2053/05), challenged in the petition to the HCJ.
[7]
HCJ 6845/06 IDF Commander in the Judea and Samaria Area v. Military Court of Appeals in the Judea and Samaria Area and the Gaza Region Area (2005), judgment of August 4, 2005, para. h(1)(b).
[8]
Ibid., para. h(2).
[9]
Once again it appears there is no period which is not particularly sensitive. In this instance, the reference is apparently to the Israeli military’s redeployment in the Gaza Strip.
מסמכים קשורים